זוגות מתגרשים כלקוחות גישור 

זוגות מתגרשים כלקוחות גישור
ד"ר סוזן זיידל, פסיכולוגית ומגשרת
(מפרק 3 בספר, להתגרש ולהישאר חברים)

מה מביא זוגות לגישור?
פנייה עצמית
ישנם זוגות רבים המנסים להגיע להסכם פרידה או גירושין בכוחות עצמם. במקרים פשוטים, כגון של זוג צעיר ללא ילדים או רכוש רב, אפשר לעשות זאת בהצלחה. כאשר הנסיבות של הגירושין מורכבות יותר, בני-זוג יעדיפו סיוע מקצועי. חלופת הגישור מאפשרת להם לקבל ייעוץ וסיוע מבלי להיגרר לעימות משפטי. היא מאפשרת להם להתגרש ולהישאר חברים.
המניע החזק ביותר לפנות לגישור הוא דאגה עמוקה לרווחת הילדים. הורים רבים רוצים בטובת ילדיהם בכל תנאי ומעדיפים להימנע ממריבות, שיזיקו לילדים. סיבה נוספת היא דאגה לבן-הזוג האחר, הרצון להקל עליו ולהפגין אחריות לטובת המשפחה כולה. מניע אחר הוא הרצון להימנע מהעומס הרגשי והכספי, שכרוך בעימות משפטי. ללקוחות הגישור יש נכונות רבה ליישב את הסכסוך ביניהם בדרך שקטה ומהירה ככל האפשר.
חלק מהזוגות שפונים לגישור ביוזמתם טרם התחילו לדון ביניהם על תנאיי הגירושין ומעדיפים לעשות זאת בנוכחות המגשר. חלק מהזוגות התחילו לדון בגירושין, לבד או בעזרת עורכי-דין, אך נתקלו בחילוקי דעות קשים ביניהם. עקב המבוי הסתום שנוצר, הם פונים למגשר. לעיתים היוזמה היא של אחד מבני-הזוג, לעיתים של באי כוחם הסבורים שניתן לגשר על ההבדלים מחוץ לכתלי בית המשפט.
הגשת "תובענה ליישוב סכסוך"
כפי שמתואר בפרק 2, אפשר להגיע לגישור גם באמצעות "תובענה ליישוב סכסוך" בבית-משפט לענייני משפחה, אם טרם הוגשה תביעה. הבקשה ליישוב סכסוך היא של אחד מבני-הזוג - זה שמעוניין להתגרש ומעדיף להגיע להסדר מוסכם. מדי שנה מראים הנתונים הסטטיסטיים עליה קלה במספר הבקשות ליישוב סכסוך, אך מספרם מזערי (כאחוז אחד מכל התיקים). לא פורסמו נתונים לגבי ההיענות של בן-הזוג השני לשתף פעולה.
הפנייה על-ידי בית המשפט או בית-הדין
יש זוגות, שמופנים לגישור על ידי בית המשפט. הם מגיעים למגשר בעיצומו של הסכסוך ביניהם, כאשר כבר פתחו בהליכים משפטיים ועל פי רוב, הם מיוצגים על ידי עורכי-דין.
כפי שהוסבר בפרק 1, חוק בתי-המשפט מקנה לשופט סמכות להציע לצדדים לפנות לגישור בכל שלב של הטיפול המשפטי בתיק. ההליכים יופסקו ויוקפאו לתקופה מסוימת, כדי לאפשר להליך הגישור להתנהל כראוי. בית-הדין הרבני אינו כפוף לחוק בתי-המשפט, אבל לדיינים יש סמכות להציע לצדדים להפנות לגישור, כמו שהם מציעים טיפול בחיי הנישואין.
המניעים של בני-זוג שמופנים לגישור על ידי בית המשפט אינם אחידים. חלקם נכנעים ללחץ הישיר והעקיף שהופעל עליהם, אך אין להם רצון לשתף פעולה עם בן-הזוג. חלקם מוכנים לנסות גישור כי הם חשים תסכול מההליכים המשפטיים.
מה ההבדל בין הלקוחות במסלולים השונים
עד כמה שידוע, טרם פתיחת ההליכים רוב הפונים לבתי-המשפט אינם שונים מאלה שפונים לגישור מייד בתחילת הדרך. ההבדל העיקרי הוא, כנראה, ברמת המודעות לחלופת הגישור. מי ששמע על גישור מאנשי מקצוע, מחברים או מקריאה, פנה למגשרים בשלב מוקדם ונמנע מהצורך להתדיין בבית-המשפט. אלה שלא ידעו, פנו לבית המשפט בלית ברירה או בהדרכת עורכי-דינם. אפשר להניח, שלו היו מודעים לשירותי הגישור, חלקם היו בוחרים בהם וחוסכים מעצמם מאבקים משפטיים.
ייתכן שהבדל נוסף הוא בנסיבות הגירושין. זוגות שמתגרשים בעקבות אירוע שגרם "פיצוץ" וערער את האמון בבן-הזוג, נוטים לפנות מייד להליך משפטי מתוך חרדה או נקמנות. הם פועלים בחופזה, בלי לשקול את כל המסלולים האפשריים.
הגישה והתכונות הנחוצים ללקוחות גישור
מוכנות, אמון בסיסי, יכולת לתקשר
הגישור מתאים לבני-זוג, שהשלימו עם רעיון הפירוד ומוכנים להתקדם לקראת המצב החדש. לשם כך נדרשים תום לב ובשלות לפירוד. יהיו אלה אנשים, שיש להם רצון אמיתי ליישב את הסכסוך ביניהם בדרך מתקבלת על הדעת. חייבת להיות נכונות משני הצדדים לשקול פיתרונות חלופיים ולא להתבצר בעמדותיהם הראשונות. לקוחות הגישור יהיו מוכנים להתחשב בצורכיו של בן-הזוג וברצונותיו, כדי להגיע להסדר הוגן.
בתהליך הגישור נדרשת פתיחות וכנות בכל הנושאים - הורות, עניינים כספיים ורכוש. בני-הזוג מתבקשים לחשוף את כל המסמכים הנוגעים בדבר, בלי להפעיל צווי בית-משפט ואמצעים כוחניים אחרים. לא תמיד כל המידע גלוי לשני הצדדים וצד אחד נאלץ להסתמך על מילתו של בן-הזוג ועל הנתונים, שהוא מספק על הנכסים ועל הכנסותיו. לכן הגישור מתאים לזוגות, שקיים ביניהם אמון.
בתהליך הגישור, האחריות לקבל החלטות מוטלת על הצדדים. עליהם להציג את רצונותיהם, את צורכיהם ואת דעתם בצורה מסודרת ומובנת. עליהם להבין ולהעריך את כל האפשרויות שמועלות בדיון. אין צורך בהשכלה גבוהה, אך בהחלט נדרשת אינטליגנציה ברמה סבירה. אדם בעל קושי בתקשורת או בחשיבה, יכול להשתתף בתהליך הגישור אם הוא מלווה באדם אחר, שמסייע לו, או אם הוא מיוצג על ידי עורך-דין, שישמור על האינטרסים שלו.

יציבות רגשית - הרצוי והמצוי
התקופה הראשונה לאחר שהוחלט להיפרד או לאחר שהודיע צד אחד לשני על רצונו להתגרש, תמיד גוררת אחריה רגשות חזקים ומלווה במערבולת רגשית. עליות ומורדות במצבי הרוח הם "נורמליים" בתקופה זו, כי פירוק התא המשפחתי הוא תמיד מצב של משבר, גם עבור בני-זוג שיזמו את המהלך.
כשבני-זוג זועמים, כואבים מאוד או במצב של דיכאון, קשה לצפות מהם שיישבו בשלווה לדון בתנאי הפירוד. ההחלטות הנדרשות קובעות את עתידם ומצב זה דורש מהם להניח בצד את הרגשות הקשים ולחשוב בצורה רציונלית. לכן, עדיף להתחיל בגישור לאחר שבני-הזוג כבר עברו את שלב הסערה הרגשית ומצב רוחם התייצב.
בגלל המצב המשפטי המיוחד בישראל, ההמתנה עד שהרוחות יירגעו מהווה סיכון. כפי שהוסבר בפרק 2, חלק מבני-זוג פותחים בהליכים משפטיים דווקא מתוך כעס, חרדה והרצון "לתפוס" סמכות שיפוטית באחת הערכאות. כתוצאה מכך, רבים מהם נסחפים לתוך מאבק משפטי שאין להם כבר שליטה עליו. לכן, למרות שהיה רצוי לפתוח במשא ומתן רק לאחר "שהרוחות יירגעו", כדאי שזוגות יפנו לגישור אפילו בשיא המשבר וימ?נעו מפתיחת הליכים משפטיים. מגשר מיומן ורגיש יידע להרגיע את הרוחות במידה מספקת שתאפשר השתתפות יעילה של בני-הזוג.
מצבים וזוגות בעייתיים בגישור
מגשר מקצועי מבין, שהוא אחראי לקבוע את התאמת הפונים אליו. הוא מתחיל לבדוק את התאמתם כבר בשיחת הטלפון הראשונית, אך הבדיקה הרצינית נעשית בפגישה הראשונה וממשיכה לאורך כל הקשר אתם. קודים של אתיקה מקצועית וגם תקנות הגישור מציינים את חובתו המוסרית והמקצועית להפסיק את הגישור אם התהליך עלול לפגוע באחד הצדדים או בצד שלישי, שמעורב בסכסוך באופן עקיף, או אם התהליך מוביל לתוצאה לא הוגנת כלפי מי מהצדדים.
להלן דוגמאות של מצבים ומאפיינים של בני-הזוג שנחשבים כבעייתיים. הם עלולים להקשות על תהליך הגישור ואף לחסום את הדרך להסדר.
- חוסר נכונות להגיע להסכם. יש זוגות, שההתדיינות בבית-המשפט עונה עבורם על הצורך לשלוט או לנצח במלחמה, להיראות חזק בעיני בן-הזוג היריב ולעיתים אף הצורך לפגוע בבן-הזוג, לחבל בהליכי הפירוד ולעכב את הגירושין. גם אם השופט יפנה אותם לגישור, לא סביר שהתהליך יצליח.
- לחץ מצד גורם חיצוני (עו"ד, בן משפחה), גלוי או סמוי, להמשיך בסכסוך ולא להגיע להסכם;
- אמונה דתית, מוסרית או תרבותית חזקה של אחד הצדדים, במקרים שהיא מובילה לעמדה בלתי מתפשרת על גורל הילדים;
- חוסר אמון בין בני-הזוג;
- חוסר איזון ניכר בין הצדדים במיומנויות תקשור, בהשכלה, במשאבים כספיים, במערכות תמיכה וידע בנושאים שבהם דנים - באופן שנותן יתרון בלתי הוגן לצד אחד ואינו פוחת, למרות הניסיונות של מגשר למתן את חוסר האיזון.
המצבים הבאים, בדרך כלל, אינם מתאימים לגישור:
- הסתרת מידע, רמאות בתהליך הגישור;
- חוסר אמון כרוני או מוחלט בין בני-הזוג;
- התמכרות לסמים או לאלכוהול;
- האשמות בהתעללות מינית או באלימות במשפחה, איום על הביטחון הפיזי של מי מהצדדים;
- היסטוריה של אשפוזים בבית חולים פסיכיאטרי או אבחנה של הפרעה נפשית קשה ללא אשפוז.
חובתו המקצועית והמוסרית של המגשר היא לעורר שאלות ולהסביר את חששותיו לנוכח המצבים הבעייתיים שהוזכרו. הוא יעלה את חששותיו בשיחות נפרדות או בשיחה משותפת, לפי שיקול דעתו ורגישות הנושא. בכל מקרה, אם יוחלט להפסיק את הגישור, המגשר יסייע לבני-הזוג למצוא דרך אחרת להגיע לפיתרונות הולמים.
גישור בצל אלימות במשפחה
מזה כעשר שנים, מתנהל בחוץ לארץ דיון מקצועי נוקב ביחס לאלימות במשפחה והשימוש בגישור אצל משפחות אלה. הנושא אינו פשוט, כי הגדרת "אלימות במשפחה" כוללת דרגות שונות של עוצמה, צורות שונות של אלימות ואפיונים אישיים וזוגיים שונים. בחלק מהמקרים אין מקום לגישור בכלל. באחרים, דרושה שיטת עבודה מיוחדת ובחלק מהמקרים ניתן לערוך גישור כרגיל.
לכל הדעות, האלימות עצמה איננו נושא למשא ומתן והטיפול בה יהיה בידי רשויות החוק, המשטרה והעזרה הנפשית. כמו כן, מוסכם בין המומחים, שעבודת הגישור עם משפחות שסובלות מאלימות (בעבר או בהווה), דורשת כישורים מיוחדים אצל המגשר.
בכל מקרה, חשוב שכל מגשר יהיה ער לסימני אלימות במשפחה המתגרשת, כי מצבי אלימות ישפיעו בהכרח על המשא ומתן בין בני-הזוג. כלי אבחון אפשרי הוא שאלון, שהצדדים ממלאים, כל אחד בנפרד, על חייהם עם בן-הזוג. כלי אחר הוא ניהול שיחות נפרדות עם בני-הזוג, ובהן שאלות על פיתרון קונפליקטים בכלל ועל אלימות בפרט. דוגמה של כלי לאבחון אלימות נמצאת בסוף הפרק (כלי 2).
הנקודה המכריעה בנושא זה היא מידת הפחד, שחשה האישה כלפי בעל אלים, אפילו אם רק התבטא באיומים. קבלת ההחלטות בגישור אמורה להיעשות ללא לחץ או כפייה. אסור שההשתתפות בגישור תהיה אמצעי לכפייה בצורה סמויה. אישה, שמפחדת מבעלה, עלולה להסכים לתנאי גירושין שאינם הולמים את צורכיה או שמנוגדים לזכויותיה על פי חוק. מצד שני, נשאלת השאלה אם אישה מוכה מוגנת יותר בהליך משפטי רגיל. גם במסגרת הליך שיפוטי רגיל, אישה המפחדת מבעלה עלולה להיכנע ללחצים ולהסכים להסדר שבו היא עושה ויתורים מרחיקי לכת. הדילמות המקצועיות כאן אינן פשוטות.